אי היאחזות – השער לחופש פנימי
מאת: זהר פז
היאחזות היא השורש העמוק ביותר לכל חוויה של
מתח, כאב או סבל.
כשאנחנו נאחזים ברעיונות לגבי איך דברים אמורים או לא אמורים להיות, אנחנו
בהתנגדות למה שקורה וזה יוצר מתח, מצוקה ואפילו סבל.
גם
כשאנחנו רוצים משהו או מפחדים לאבד משהו זה יוצר היאחזות והיצמדות לדברים
שנובעת מתוך פחד שלא נוכל לחיות בלי זה.
השער
אל השחרור הוא דרך תרגול אי
היאחזות.
כשאנחנו לא נאחזים בדבר אנחנו חופשיים.
חופשיים מהפחד ומהמתח
שמלווה אותו, מתחברים לזרימה הטבעית של הדברים שיש
בה יופי, השראה, יצירתיות ושמחה.
היאחזות זה מצב תודעתי שיוצר מתח ומצוקה בעוד שאי-היאחזות זה מצב תודעתי משוחרר
ובריא.
הפסקת ההיאחזות מתאפשרת כשיש קבלה של
מה שיש.
קבלה של כל החוויות הנעימות, כמו גם את החוויות הלא נעימות שמופיעות בדרכנו.
לעיתים רבות אני נתקלת באי הבנה לגבי המושג קבלה. אצל רבים קבלה מתקשרת לסוג של
פאסיביות, אי עשייה. ועולה השאלה, אם אנחנו מקבלים משהו, במיוחד דברים שנתפשים
לא טובים או לא מוסריים, אז איך הם ישתנו.
שינוי
הוא בטבע שלנו, כמו גם עשייה למען קיום טוב ובריא יותר.
קבלה
מוחלטת של הדברים כפי שהם, אינה אומרת שאנחנו נכנסים למצב של פאסיביות ואי
עשייה. זה רק אומר שאנחנו לא מתווכחים עם המציאות. כך הם הדברים, אם נרצה או
לא. זה יוצר שקט שמאפשר לרצון להתעורר מתוך מקום נכון יותר, לא מתוך פחד, כעס
או השתוקקות, אלא מתוך מקום שקט ושלם יותר, מתוך ידיעה שקטה שכך צריך לפעול.
אנחנו גם משחררים את האחיזה שלנו בתוצאות המעשים. למעשה אנחנו משחררים את הצורך
שלנו בשליטה. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו וכל השאר כבר לא בשליטתנו. אם נקבל את
מה שאנחנו רוצים - זה בסדר וגם אם נאבד את מה שחשוב לנו - זה בסדר.
אם נצליח זה בסדר וגם
אם נכשל זה בסדר.
הגישה
הזו נשמעת ראדיקלית להרבה אנשים, אבל אם נתבונן בשקט על המציאות נראה שזה לא
משנה כמה אנחנו מנסים לשלוט בה, בסופו של דבר דברים קורים כפי שהם קורים, תמיד
יש לזה סיבה, גם אם היא נסתרת מהעין. ואם אנחנו לא מתנגדים לזה, זה תמיד מביא
לצמיחה. כשאנחנו רואים את הצמיחה שמתאפשרת מכל דבר, קל לנו יותר לבטוח באופן
שבו הדברים מתנהלים.
אי
היאחזות זה מצב של אמון
מלא ש"הכל
בסדר" (גם כשדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שהייתי רוצה),
רק שפעמים רבות אנחנו כל כך מאמינים ברעיונות שלנו שהמציאות אמורה להיות באופן
מסויים או שדברים לא אמורים להיות כפי שהם, עד שאנחנו מאבדים את האמון שלנו
בזרימה הטבעית והמדוייקת של החיים.
וכשאין לנו אמון בחיים שיתנו לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים - אנחנו נאחזים
בדברים, כאילו בלעדיהם לא נוכל להתקיים.
אז מה עושים ? איך משחררים את ההיאחזות ?
מודעות היא
המפתח.
בכל רגע שיש בו
מודעות - מתאפשר שינוי.
ראשית נזהה רגע של היאחזות - זו תחושה פנימית של כיווץ והחזקה שיוצרת
מתח ומלווה בפחד.
ואז נבדוק :
1.
במה אנחנו נאחזים ?
2. מה אנחנו מפחדים שלא יהיה לנו או שילקח מאיתנו ?
3. האם זה הכרחי לקיומנו או שאפשר לחיות גם בלי זה?
לבסוף -
נרפה מהאחיזה ברמה הפיזית.
ניתן לגוף להתרכך, להרפות ולשחרר.
ניתן גם להזכיר לעצמנו שקיומנו לא תלוי בדבר,
במידה ואנחנו מוצאים זאת יעיל וכמובן שזו צריכה להיות אמירה שאנחנו מאמינים בה באמת.
מי
ייתן ותהיו מאושרים ללא תלות בנסיבות
בהצלחה ושבוע נפלא.
זהר
