אנחנו שמים לב לאופן שבו הגוף שלנו מתקשר איתנו באמצעות כאב, ומקשיבים למה שהוא מספר לנו, ללא מילים, על הצרכים שלו (שלא נענו) ועל ההקשבה שלנו (או חוסר ההקשבה). 

הכאבים שלנו הם כמו מפה פנימית שחושפת אותנו לסיבות להיווצרות הכאב ולתנאים שמשמרים אותו, ולוקחת אותנו אל מקור הכאב, שם נמצא גם המפתח לריפוי שלו. 

...

אם כך, מפגש קשוב עם הגוף מאפשר לנו להעמיק את הקשר עם עצמנו ולהביא ריפוי לגוף ברמה הפיזית, כמו גם לרפא את היחסים שלנו איתו. 

...

ריפוי של הלב 

אחת המיומנויות הבסיסיות של מדיטציה היא היכולת להיות בתשומת לב. 
תשומת לב משמע "לשים את הלב", כלומר הפניית קשב עם איכויות של הלב - רכות, קבלה, הכלה וחמלה. 

עצם הפניית תשומת הלב והקשב לחוויה רגשית כואבת, מאפשרת לה להיות, כך שאין צורך להיאבק בה, ויוצרת רגיעה פנימית, כי מישהו שם לב לכאב שלי. זה כמו ילד שמקבל מכה כואבת ובוכה ודי לו בתשומת הלב "בוא, אתן לך נשיקה", שמאפשרת לבכי להירגע ולכאב להיעלם. אפשר לומר שתשומת הלב לבדה מרפאת את הכאב. 

כשאנחנו רואים ומתייחסים למה שקורה יש אפשרות למקום הכואב להרפות, הוא יכול לנוח בתוך החיבוק/תשומת הלב. 

...

לפעמים הכאב שלנו עמוק יותר - כאב של פגיעה עמוקה, אכזבה, עלבון או נטישה. כאן המפתח להיות בנוכחות עם הכאב. 

האוטומט שלנו הוא לברוח מהכאב, פשוט כי זה לא נעים. ההזמנה של תרגול הקשב והמדיטציה היא להיות עם הכאב כפי שהוא פשוט כי זה מה שנמצא כאן. 

כשאנחנו בורחים ממשהו או מכחישים אותו זה יוצר כאב נוסף, שמתווסף על זה הראשון. גם נפגעתי וכואב לי וגם אני נלחמת בכאב. זה כאב כפול.

כשאנחנו קשובים אנחנו יכול לראות שכאב רגשי נובע מציפייה שלא נענתה, ובבסיס הציפיה יש צורך רגשי שלא נענה. כשאני מבינה מה הצורך שלי, אני מגלה איך אפשר להיענות אליו. וכשאני נענית לצורך יש רגיעה. ולעיתים אני מגלה כי לא ניתן להיענות אליו, ואם אני לא נלחמת בזה, גם אז אני חווה רגיעה. 

...

אם כן, ריפוי של הלב מתאפשר כשיש תשומת לב קשובה לכאב הרגשי ולשורש הכאב, הצרכים שלא נענו. עצם ראיית הצרכים מביא לרגיעה, בין אם ניתן להיענות אליהם ובין אם לא.

...