מרכז ההוויה המרכז למודעות עצמית

ראיון עם נורה לואוקס

מהי הארה ?

הארה היא קונספט מוזר. למעשה הארה היא תפישה שזרה לעולם המערבי ואנו חשופים לה רק במאה שנים האחרונות. היא אינה מחוברת באמת לשורשים היהודים-נוצריים של העולם המערבי. מילולית משמעותה להביא אור ל- אך במזרח היא הובנה כאיחוד התודעה האישית עם המוחלט. יש שיקראו למוחלט אלוהים, אללה, שם הויה, אישווארה...

המשמעות היא לאחד את התודעה בזה שמייצג אור, לזה שדוחה חושך ושומר אותנו מחוברים לכל ללא פירוד.

איך מתבטאת הדרך להארה במסורת כמו היהדות ?

זו שאלה שיקשה עלי לענות עליה כיוון שאת מסעי הראשון עשיתי דרך המסורת ההינדית ולא דרך שורשי הרוחניים ביהדות. רק מאוחר יותר חשתי בצורך לחזור ולהבין את שחוויתי במסורת אחרת דרך שורשי. כשהבאתי את החוויה מתוך המסורת ההינדית וחיברתי אותה לשורשי היהודיים גיליתי את עומק ומשמעות החוק (הכוונה לחוק האלוהי הבראשיתי- המת'). לא חוק במובן של סט פקודות, אלא המשמעות של איחוד עם החוק ,מקורו וסיבת קיומו.

ומדוע אכן קיים החוק ?

הוא קיים כיוון שהוא נברא באותו זמן שנברא האדם. בלעדיו לא הינו יודעים כיצד להתקיים עם עצמנו ועם אחרים. לא היינו יכולים להיות מובחנים זה מזה מבלי להיות נפרדים. החוק מלמד אותנו להתקיים בחיבור מלא לכל היש תוך קיום מובדל, זהו החסד שבחוק. דרך החוק אנו יודעים איך להתנהג עם העולם הטבעי, עם ילדינו, אחד עם השני ויותר מהכול כיצד להיות עם הקב"ה. זוהי למעשה מטרת הדיברות.

בשביל הרבה אנשים החוק הנו דבר קשה וחונק שקשה למצוא בו השראה...

כן... זה נכון... אם משתמשים בחוק ללא חיבור למקורו- לאלוהות- הוא נעשה ריק. זה כמו ללכת עם ספר הדרכה לחיים מבלי לדעת מי כתב את הספר ולאיזה מטרה.

ואיך ניתן למצוא את החיבור הישיר בתוך החוק ?

לכל אדם דרך שונה בנוגע לכך. כאימא אני חושבת שאחת מהדרכים העמוקות ביותר בהן עשיתי את החיבור הישיר הייתה דרך לידת ילדיי. הבנתי אז שלא משנה כמה ארצה לארגן, לשלוט ולהפיק את הלידה ישנם דברים שהם מחוץ ולמעלה מכל דבר שאוכל ליצור בליבי או בשכלי. נפתחה ההבנה שהבריאה שמתחוללת בגוף היא גדולה ממך, ושיש לה חוק והרמוניה וקצב והתקדמות ובאותו הזמן- היא מסתורין גמור.

אני חושבת שהאמהות לימדה אותי את השיעורים העמוקים ביותר על החוק. בשביל אחרים הדרך יכולה להיות שונה לחלוטין. היא יכולה לעבור דרך לימוד מסוים או צורת חיים, היא יכולה לבוא דרך הליכה במסורת רוחנית כלשהיא. ישנן הרבה דרכים בהן החוק מדבר אלינו.

ניתן ללמוד זאת חלקית גם מספרים, אך יש צורך בחוויה ישירה. ידע ללא חוויה ישירה אינו מוביל להבנה. בהבנה משתלבת החוויה הישירה עם המידע הנרכש לכדי ידיעה אמיתית.

היכן את מוצאת את ההשראה שלך כיום ?

בנקודה זו- בכל דבר. הייתי במטבח עם תלמידה לפני כמה ימים. הכנתי מרק מיוחד. המרק הוא חלק מריטריט התחדשות פיזית בו אני מכינה ונותנת תרופות מההימלאיה ומבשלת כל יום לאורך שבוע או שבועיים לקבוצת תלמידים. קצצתי סלרי והנחתי את עלי הסלק על הקרש לפני. המרק היה מרק רוסי עליו גדלתי, אני מאמינה גדולה במרקי שורשים. אז, אני מכינה מרק לאהובי ויש את העלים הללו על הקרש לפני והתלמידה שעוזרת לי אומרת- אני מזיזה את העלים שיהיה יותר מקום לקצוץ את הירקות, ואני מביטה בעלים כשהם מושמים בקערה בצד. כשהיא מבחינה במבט היא שואלת- למה שמת את העלים

על הקרש ? ובכן, אני עונה, חוויתי את האלוהות ישירות דרך העלים בזמן שקצצתי את הירקות. את מה ? היא שאלה אני חוויתי את השכינה ישירות מעלי הסלק בזמן שקצצתי שום, אני עונה.

בשבילי כיום זה כך- פשוט מיידי וקרוב ומונח על הקרש לפנינו. בכל מקום, בכל רגע אני חיה את פני השכינה. אולי פשוט למדתי לקבל זאת בכל מקום. בפניה של הדיילת במטוס והשכינה שהאירה דרך חיוכה. זה עניין של תנועת האנרגיה ביקום, של קבלת אהבת הבורא. ההשראה לכך נמצאת בכל, אני לא מגבילה אותה לצורה אחת.

ואת גם לא מגבילה אותה לאמונה או דת אחת...

ובכן אני רב-דתית. דרכי הייתה משונה מאד. נולדתי למשפחה יהודית שהייתה מוסרית ערכית אך לא דתית מסורתית. היה לי מאד קשה ללמוד להכיר את החלק בי שקשור למשהו מחוץ לעצמי. ההשראה הראשונית שלי באה מהכנסייה שהייתה ליד ביתי. בתי כנסת לא היו בסביבתי. למעשה כל שהכרתי היה ספר על התורה עם סיפורים על אברהם ומשה. אז הייתי הולכת לכנסיות בסביבה. לא ממש הבנתי מה יש שם. היה פסל ותמונות של ישוע אותו לא הכרתי. והייתה קופסא עם כסף ליד הפסל. כל יום הייתי לוקחת את הכסף מהקופסא וקונה בו ממתקים. הייתי בת ארבע בערך ולא הייתה לי הבנה טובה של העניין. פיתחתי מערכת יחסים עם הפסל הזה שנותן כסף. כשגדלתי התפתחה בי מתוך כך הבנה של הצורה הזאת, של ישוע ושל משמעות הצדקה. זה היה החוט שהוביל אותי בתחילת דרכי. הוא עבר דרך שירות, צדקה ובסופו של דבר הוביל חזרה לשורשי ביהדות.

המסע עבר דרך ההינדואיזם כיוגיני, דרך הנצרות כתלמידתם של הילדה צ'רלטון ודסקלוס, דרך האסלאם כתלמידתו של השייך הסופי מוחמד א-ריפאי ואחרים, דרך הבודהיזם וקאלו רינפוצ'ה ורבים אחרים עד שלבסוף חזרתי לשורשי ביהדות.

זה היה מסע ארוך ומורכב ובשלב זה מקומי הוא בלב האמונה. מה שאני מחפשת הוא את חוטי השני העוברים בכל הדתות ואני מנסה לתמוך בכל אחד במקומו הוא, מבלי להכתיב מסורת ספציפית כך שאוכל להיות שם בשביל כל אחד בלי קשר לדרך או מורה שמוביל אות בדרכו. אין לי מאמינים. אני כאן כדי לתת שירות.

דיברת על הצדקה כתכונת הלב בנצרות, מהן תכונות הלב של דתות אחרות ?

זה עניין יחסי. קשה לתת הצהרות מוחלטות לגבי משהו. לטעמי הצדקה נטועה בלב הנצרות. יש שם הבנה של עניין הצדקה- הנתינה והקבלה. הלב המוסלמי מבין כניעה. בלב היהודי יש מערכת יחסים עמוקה מאד לחוק ומשמעות של לחיות בברית עם הקב"ה. בלב ההינדי יש את היכולת להכיל הכל ללא שפיטה או התנגשות. יש בדיחה בהודו שיש אל שונה לכל אדם בהודו. אלוה שונה לכל לב. כיהודים זו אינה דרך קבילה להתייחס לאלוהות, אבל יש משהו בחוויה של מיליוני אנשים הפונים כל אחד לאלוהיו בדרך שונה. יש שם מקום לכך. בבודהיזם אני מוצאת את החמלה והריקות- קבלת הבלתי ידוע.

ישנם רבים שלא יסכימו עם מה שאמרתי פה, הדברים אינם מוחלטים אלא רק חוויותיי והתרשמותי מתוך חיי מתוך חיי במסורות השונות.

האם יש לך חלום ? חזון אליו את שואפת בלימוד שאת נותנת ?

ישנה דרך לחיות ללא חזון. לחיות ברגע עצמו כשכל רגע הוא הזדמנות חדשה לתת ולקבל אהבה. אלו חיים של תיקון עולם, ודרכי האישית בכך היא של טיפוח מנהיגות יצירתית ורוחנית בקרב האנשים שאני פוגשת, לעזור להם לחוות את עצמותם בצורה עמוקה יותר. להעמיק את האהבה העצמית ואת האהבה לביטוי האישי של הבריאה האלוהית בתוכם. בשבילי זהו בעצם העניין.

נוּרָה לואוקס היא מורה רוחנית ומרפאה הנודדת ומשרתת את עולמנו זה ארבעים שנה.

דרכה שזורה במסורות רבות- יהודית,סופית, הינדית וטאו.

בשיחותיה והנחייתה מודגשים האיזון והחיים השלמים, המשלבים בתוכם את הניצוץ הﭏלהי באין-ספור מלבושי החומר

ואת ההרמוניה הנובעת מחיים בתוך חוקי האמת של ההוויה.

נורה תבקר בארץ בין ה15 באפריל וה-8 במאי 2006

לפרטים נוספים:

אנומראל עוגן anomarel@myway.com