כששואלים אותנו האם אנחנו אוהבים את עצמנו? התשובה הראשונית שלנו על פי רוב היא כן.
ולאחר מכן כששואלים – אם כן מה עשית היום למענך? או, מה אתה אוהב בעצמך?
התמונה נראית כבר קצת שונה...
על מנת לאהוב את עצמנו באמת עלינו לשאול את עצמנו מה אנחנו אוהבים לעשות, ולאחר מכן לעשות זאת!

כל אדם זקוק לזמן שלו, לזמן רגיעה והטענות מחודשת ע"י הענקת אהבה לעצמו.
זמן שכזה עלול להיראות לסביבה כרצון להימנע מהם, ולהתרחק, אך כשאיננו מעניקים זמן זה לעצמנו, חסך זה יוביל אותנו לכעס,
עוינות, דיכאון ולבסוף כמו חיה כלואה נשתולל וננבח על משפחתנו וחברינו שיעזבו אותנו לבדנו ויפסיקו לדרוש מאיתנו דרישות בלתי סבירות.

האמת היא שאנחנו הם אלו אשר מציבים דרישות בלתי סבירות מעצמנו. אנחנו מצפים מאיתנו להמשיך ולתפקד מבלי להעניק לעצמנו דבר!
ללא טעינה אנחנו נתרוקן ואז נמשיך להעניק ולתפקד מתוך מקום של חוסר וככל שנמשיך המצב כך יחמיר וכוחותינו ילכו וייעלמו יחד  עם רצונותינו, חלומותינו ויחד עם חיינו.

ברוב המקרים אנו דואגים לסביבתנו יותר מאשר לעצמנו עקב הצורך שלנו להיות טובים.
בזמן שאנחנו שם בשביל כולם אנחנו איננו שם בשבילנו. יש שכר רב בצד ההיתקעות במקום ודחיית טיפוחו והזנתו של העצמי.
עבור רבים האמונה שאם לא נדאג ונהיה נחמדים לבני הזוג שלנו, למשפחתנו וחברינו הם יעזבו אותנו. שאם נעז לעשות את מה שאנו באמת רוצים נשאר לבד!

אמונה נוספת הינה שזהו התפקיד שלנו, ושזה יהיה אנוכי מאוד מצידנו לדאוג לעצמנו לפני האחרים המשמעותיים בחיינו.
בהרבה מאוד מקרים אנו מבטלים את רצונותינו על מנת לרצות אחרים, ומתוך שיקולים של לא נעים... איך אני אראה בעני האחר... ועוד.
לדוגמה: אם לשני ילדים אשר רוצה להשתתף בקורס אומנות,הקורס מתקיים בדיוק בשעת אימון כדורסל של אחד מילדיה והיא לא תוכל לקחת אותו ולהשתתף כצופה אוהדת. היא מבטלת את רעיון הקורס ומשחקת את תפקיד האם הטובה.
אדם העובד יום יום ומרגיש שהוא זקוק לחופשה לבדו אך מרגיש שזה יהיה אנוכי מצידו ואינו עושה זאת כי הוא חושש שזה יפגע בבת זוגתו.
וכך הרבה אנשים מחבלים בעצמם ע"י נחמדות ומשלמים מחיר יקר ביותר עבור מעלה חלופית זו.

וישנם גם כאלה אשר נושאים את סבלם כאות הוקרה, הצורך להיות מכובד, מוערך ומבוגר עלול להיות מכשלה גורלית.
אנחנו שואפים להיות טובים, נחמדים, עוזרים, לא אנוכיים אבל באמת כל מה שהנשמה שלנו רוצה היא שנהיה כל אלו ועוד קודם כל עבורנו!!!
כשאיננו מעניקים זאת לנו ומעניקים זאת לאחרים בלבד, עם הזמן אנחנו נוטשים את עצמנו, לכולם נמשיך להיראות בסדר גמור אבל העצמי האמיתי שלנו יהיה קבור מתחת לאדמה.

אנחנו ממשיכים לבצע את הלהטוטים שלנו במלואם, אנחנו עובדים מצטיינים, הורים אוהבים וחברים נפלאים – אנחנו זוכים למחיאות כפיים, הערכה ואנו נראים טוב כלפי העולם, אבל מבפנים התחושה היא ריקנות...משום שהכל הינו חיצוני.

מכיוון שאנחנו מפחדים להיראות אנוכיים, אנחנו מאבדים, אנחנו מאבדים את עצמיותינו והופכים להורסי עצמנו, כשלרוב איננו שמים לב כלל לכך שאנו עושים זאת .

העצמי השקרי שאנו יוצרים הינו סבלני, מוכן תמיד לדחות את צרכיו בכדי לענות על צרכיהם ודרישותיהם של האחרים.
(דנה בחורה נהדרת היא ויתרה על כרטיסים להופעה בשביל לעזור לי להעביר את הדירה...)
בתור ילדים אנו שומעים זאת שוב ושוב "אל תהיה אנוכי!" ומרגישים אשמה כשאנחנו דואגים לעצמנו לפני האחרים.

 העצמי האמיתי שלנו הוא דמות "מפריעה" הוא בריא ולעיתים גורם לאי סדר, הוא יודע להשתעשע, יודע לומר לא לאחרים וכן לעצמו.
על פי רוב הפחד שלנו הוא שכאשר נתחיל להעניק לעצמנו ונשים את הרצונות שלנו לפני רצונות ובקשות אחרים הם ידחו אותנו או יסתכלו עלינו בעין לא יפה.
(לא תאמין! דנה הייתה בחורה כזאת נחמדה תמיד הייתה שם בשבילי ועזרה בכל מקום ובכל שעה, ביקשתי ממנה לעזור לי להעביר את הדירה והיא אמרה שהיא מעדיפה ללכת להצגה. ממתי היא נעשתה כזאת אנוכית???)

עלינו לעצור ולשאול את עצמינו מה אני מרוויח מכך שאני שם למען האחר?
תחושת סיפוק, אני אדם טוב, מעריכים אותי, יש לי חברים, אני אהוב... מצאו מהו הרווח שלכם ולאחר מכן בדקו מדוע אתם מחפשים את זה בחוץ, דרך מישהו אחר מלבדכם?

אפשרות נוספת היא שלעיתים אנו מעדיפים לומר כן לאחר ולא לעצמנו מכיוון שבמידה ויתפנה לנו זמן או כסף – לא נדע מה לעשות איתם, מילוי הרצונות של האחר ממלאים את חיינו.
האם אני יודע מהם הרצונות שלי? מהם התחביבים שלי? או  מה אני אוהב לעשות?
תשאלו את עצמכם מה הייתי עושה אם זה לא היה נחשב לאנוכי מידי?

 הערכה והאהבה שאתם מקבלים מהסביבה בשל ביטול האני שלכם אינה אמיתית, ולרוב תשמעו את עצמכם אומרים... "אני נותן כל כך הרבה מדוע הוא מתייחס אלי כך...?"  "אי אפשר לקבל טיפה של כבוד ממשהו בבית הזה...?" מה אתה חושב שכל מה שאתה רוצה אתה תקבל...?" ועוד .

כשהערכת האחר ומחיאות הכפיים המזויפות הללו מגיעות ומעניקות לנו תחושת סיפוק וערך עצמי, עלינו לדעת שנדלקה כעת נורה אדומה אשר באה להראות לנו שאנחנו לא מעריכים את עצמנו על מי שאנחנו. שאנחנו מרגישים שעלינו להתאמץ ולעשות על מנת להיות אהובים – זה בא להראות לנו שאנחנו לא באמת אוהבים את עצמנו כפי שאנחנו.

 כעת הגיע הזמן להעניק הערכה, אהבה, חמלה וקבלה לאדם החשוב והמשמעותי ביותר בחיי

אני!!!

אין אף אדם בעולם ואין שום דבר דחוף או חשוב יותר מלגרום לעצמכם אושר ולהעניק לעצמכם אהבה!

קבלו את האני הישן והמרצה שלכם, הודו לו על השיעורים ועל כל מה שלמדתם ממנו, סלחו לעצמכם על כך שלא נתתם לעצמכם את האהבה, הערכה והכבוד המגיע לכם, בחרו עכשיו באהבה והחלו להאיר את כל המקומות הללו.

בחרו במודע מתוך מקום שלם, מקבל ואוהב – ככל שתבחרו בכם ותעריכו את עצמכם תקבלו ותאהבו אתכם על מי שאתם כך גם סביבתכם תעריך ותאהב אתכם באמת , רק כאשר אתם אוהבים את עצמכם אתם יכולים לחוש ראויים באמת לאהבה!

אפשרו לאור , לעוצמה ולאהבת הנשמה שלכם למלא את לבכם וחייכם עכשיו!!!

"עמוק במרכז הווייתי יש מעיין אין סופי של אהבה, כעת אני מרשה לאהבה זו לזרום ,
 לעלות אל פני השטח, היא ממלאת את לבי, גופי, מוחי, תודעתי את כל הווייתי וקורנת ממני
 לכל הכיוונים וחוזרת אלי גדולה כפל כפליים".

לואיז ל.ה

 באהבה

זואי כהן