|
חזרה
לדף מאמרים
הרעיון המרכזי הוא-שאמת יש רק אחת, אך על פניו נראה שישנן הרבה אמיתות! בכל תולדות
האנושות חיפש האדם את מקומו ביקום,מטרתו,מזלו,גורלו וכדומה. אט אט נולדו שיטות על
שיטות, כמו האסטרולוגיה, נומרולוגיה, גרפולוגיה, קריאה בכף היד וכו, כאשר חלקם
הגדול שיבשו את האמת.
מרתק ביותר למצוא בתורת הקבלה את רוב השיטות המסטיות, חלקן גלויות ויש שפחות. כבר
בספר בראשית ניתן למצוא את האסטרולוג הראשון-אברהם אבינו, שעסק באסטרולוגיה "קבלית"
שהיא לא האסטרולוגיה המוכרת כיום לאנושות.
מעניין שאחד מספרי הקבלה היותר עתיקים, ספר יצירה, המיוחס לאברהם אבינו דן
באסטרולוגיה, סודות האותיות, ספירות, האדם ועוד, אך באופן סתום הידוע ליחידי סגולה
בלבד.
גדולי המקובלים שבכל הדורות רותקו מספר זה, עסקו בו ורבים מהם אף פרשו אותו תוך
התייחסות נרחבת גם לנושאים אותם ציינתי. ביניהם ניתן למצוא את הראב"ד,הרמב"ן, האר"י,
הגר"א ועוד, הם שהתייחסו לשיטות הקבליות ברמה המובנת ליודעים בחכמת הקבלה בלבד.
בספר הזוהר ניתן למצוא את חכמת כף היד ואפילו חכמת הפרצוף(תיקוני הזוהר, זוהר חדש
ובספרא דצניעותה) המפרטים שיטות לניתוחי אופי ואף רמזים על גלגוליו השונים של האדם,
גם כאן מיותר לציין שבודדים בלבד הם היודעים בחכמות הללו.
ברבות השנים, הפכו רבות מהשיטות לנחלת הכלל ושאלות מהותיות החלו להעלם. רבים נכנסים
לעולם המיסטיקה ונהנים כביכול מן המוכן, תוך התייחסות אכסיומית לקיים ומסתפקים
בהסברים על אנרגיות,תדרים וכדומה, מושגים שהגיעו מחוסר הכרת האמת. אך מי שעיניו
בראשו, ראוי שיישאל מהיכן האנרגיות?!איך זה עובד?
לכל המתוודע לראשונה אל עולם הקבלה- זוהי פסגת המיסטיקה אותה ניתן לסווג לשלושה
תחומים:האחד היא הקבלה העיונית, העוסקת בעיקר במעשה בראשית, והיא הבסיס של כל
השיטות המיסטיות. השני-קבלה מעשית. והשלישי-קבלה נבואית.
ללא ידע בחלק העיוני אין אפשרות להבין את שני החלקים האחרים, כאשר חלק זה מכיל
נושאים רבים כמו חלוקה והסבר על מבנה העולמות העליונים הקרויים אצילות, בריאה,
יצירה, ועשייה, תורת עשרת הספירות, הפרצופים, וכו.
הספירות הם הם התשתית עליהם מושתתת תורת הסוד. רוב כתבי הקבלה, המונים בסביבות
שלושת אלפים ספרים, עוסקים בקבלה העיונית, ביניהם ניתן למצוא את הספרים היותר
מוכרים, כמו הזוהר*, הבהיר וכדומה. כך גם לגבי הכתבים של רבי יצחק לוריא-האר"י
הקדוש, וגדולי קבלה אחרים אשר ביארו יותר שיטות הלכה למעשה.
*על פי המסורת ספר זה חובר על
ידי רבי שמעון בר יוחאי שהיה מהתנאים ואחד מתלמידיו היותר מוכשרים של רבי עקיבא, אם
לא המוכשר ביותר. את הספר חיבר עם בנו ר אלעזר במשך 13 שנה במערה, בזמן בו הסתתרו
מפני הרומאים. ספר זה נחשב לספר הקדוש ביותר לאחר ספר התורה(הזוהר הוא למעשה הסוד
של התורה). ישנם המייחסים את הזוהר לר משה די לאון, זאת על פי מחקרים הסוברים
שהזוהר ניכתב בשנים 1280-1320 לערך בספרד. האיש המוסמך ביותר להכריע על מקור הזוהר
עקב חקירתו מלפני מאות שנים הוא ר יצחק מעכו, הקובע באופן חד משמעי שהספר ניכתב על
ידי ר שמעון בר יוחאי.
יובן למעיין בנאמר לעיל שהקבלה
העיונית מספקת תשובות למגוון בעיות שעולות לעוסק בלמידת השיטות העוסקות בחיפוש אחר
פתרונות לענייני גורלות ומזלות ומהווה מסגרת להבנת הקבלה המעשית וכמו כן להבנת
הקבלה הנבואית, כמו ר אברהם אבולעפיה* העוסק בקבלה מעשית נבואית דרך ומתוך הקבלה
העיונית. עם זאת, בעיון מעמיק בקבלה העיונית אפשר לראות גם בכתבים הנ"ל הרבה
עניינים מעשיים, כאשר הם לא פוסחים כמעט על שום נושא חשוב במיסטיקה ובמחשבת ישראל
וכוללים נושאים כמו אסטרולוגיה, נומרולוגיה ועוד.
עם חלוף הדורות הזרמים
העיוניים העמיקו בחקירות על גבי חקירות, בהסתעפויות הרבות הקיימות בשיטות הקבליות
וכך צמחה ספרות ענפה, בה אפשר למצוא נושאים רבים המפורטים היטב ומלמדים בדרך רמיזה
את השיטות הקבליות, ורק מעטים מצליחים להבין נכונה את כוונותייהם.
קבלה מעשית עוסקת בשיטות
שנועדו לעורר בעולמות עליונים כוחות מסוימים, דרך שימוש בשמות, לחשים, קמעות,
סמלים, קריאת כף יד, חכמת הפרצוף, אסטרולוגיה, מדיטציה ועוד. כח מרכזי בקבלה
העיונית, מעשית והנבואית הוא-האותיות, כך שיש כבר קשר שקוף בין הנומרולוגיה
לגימטריה המופיע בכל הספרות הקבלית.
*ר אברהם אבולעפיה- אחד
הדמויות החשובות ביותר מהעוסקים בקבלה הנבואית. בכתביו העביר לנו מסורות חשובות
ביותר, וניראה שאילולא הוא הרבה ממסורות אלו לא היו עימנו כיום. חלק גדול מכתביו לא
הודפס עקב החשש בפרסום כתביו הדנים באמנות הסוד והבאת האדם למצבים מדיטטיבים
עמוקים. המתנגד הגדול ביותר שלו היה ר שלמה בן אדרת שחי בשנים 1235-1310 הידוע כ-הרשב"א
והיה הרב הראשי של ברצלונה. הרשב"א ממש נילחם באבולעפיה דרך מכתבים בהם ביקש להוקיע
את משנתו של אבולעפיה. מכיוון שהרשב"א היה המוביל בדורו, הוחרמו כתבים של אבולעפיה
על ידי הממסד הדתי. דבר זה פגע באופן קשה ברבי אברהם אבולעפיה ועל כן רשם את האיגרת
הידועה, הקרויה-וזאת ליהודה. ההתנגדות החריפה כאשר הצטרף אליה המקובל הגדול, רבי
יהודה חייט, ומקובל נוסף, רבי יוסף שלמה דלמדיגו. חרף התקפות אלה, השפעת אבולעפיה
על הקבלה אמורה הייתה להיות זניחה או לא להיות כלל!
למרבה הפלא צוטטו מכתביו של
אבולעפיה על ידי הרמ"ק ורבי חיים ויטאל בספרו שערי קדושה בפרק הרביעי. לאחר שהחיד"א
נתן את תמיכתו באבולעפיה החלו המקובלים לקבל יותר ויותר את משנתו וכתביו החלו להופץ.
את מסורותיו העביר באופן מדויק ביותר וכיום אין ספקות לגבי אמינות שיטותיו, למרות
שחלקן נחשבות למסוכנות.
בכתביו ניתן למצוא חומר
ביוגראפי רב, מה שהקל על ההיסטוריונים בחקר אחר דמותו המרתקת של אבולעפיה. מתוך
כתביו אפשר ליצור את דיוקנו של אבולעפיה, ונקבל אדם כנה מאוד שהיה בעל השראה.
ר אבולעפיה נולד בשנת 1240,
ובתאריך העברי בשנת 5000, כלומר בתחילת אלף חדש,שזהו פרט אליו ייחס חשיבות.
תלמידו החשוב ביותר, היה רבי
יוסף גיקטילה, שהפך לאחד המקובלים החשובים ביותר באותה תקופה, והוא בעל יצירת המופת
"שערי אורה", ספר שהיה לאחד מהספרים הבסיסיים בקבלה ולאחד החשובים מהם.
שיטתו של אבולעפיה מבוססת על
השיטה של ספר יצירה, ולטענתו השיטה המבוססת על 22 האותיות גבוהה יותר מהשיטות
המבוססות על עשר הספירות. אין ספק שהוא הכיר היטב את ספר יצירה ושחלק מחיבוריו הם
בהשראת ספר זה. אבולעפיה מעיד בעצמו על ההשפעה של ספר יצירה עליו, וכותב שספר זה
היה נקודת מפנה בחייו. אבולעפיה שם דגש על השפה העברית כשיטה להשגות רוחניות, ואין
ספק שכתביו הם אוצרות יוצאי דופן של חכמת האמת.
במכתב שרשם אבולעפיה, הוא כותב
שחיבר 26 ספרים הקשורים לסודות ו-22 ספרים הקשורים לנבואה. רוב הספרים שהודפסו
מציגים רעיונות קבליים,עמוסים בגימטריאות ומציגים שיטות להגיע
להשגות רוחניות.
מוגש באהבה
ירון
ברלב
http://www.ima-adama.co.il/home/kabala |
